113 / 263
111
הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה
לבני העדה שוויון זכויות מלא. ההנחה היא, שהדבר נובע בעיקר מאכזבתם מאי מילוי
ציפיותיהם. בקרב הדרוזים רווחת הגישה, שהעבודה במינהל הציבורי מבטאת הזדהות עם
המדינה, וגישה זו כנראה מובילה למחשבה שהם ראויים ליחס טוב יותר. הכוונה בעיקר
לחוסר התחשבות בקשיים הייחודיים שיש להם בהשוואה לעמיתיהם היהודים, כגון מקום
מגורים מרוחק מירושלים ומגוש דן, שם שוכנים רוב מוסדות המדינה. קשיי שפה, היעדר
קשרים והיכרויות בצמרת השלטון ולעתים תחושה קשה שהעובדים והבוחנים בוועדות
המכרזים מתייחסים אליהם בחשדנות, כמו לערבים, תורמים גם הם לדבר. מנגד, בהשוואה
לעמיתיהם הערבים, הם אינם מקבלים הטבות כלשהן בזכות שירותם בצבא, שנוסף על
הסיכון הכרוך בו הוא גורם לאובדן זמן. מחשבה כזאת יכולה לנבוע גם מרצון לתלות חוסר
הצלחה או היעדר התקדמות בעבודה בגורמים מעין אלה, יותר מאשר ביכולות האישיות.
ביטוי בולט וחריף נוסף לתחושות הקיפוח והאפליה ניתן למצוא בתוצאות שלפיהן רוב
הדרוזים סבורים שמוסדות המדינה מפלים אותם לרעה במתכוון ואף מתייחסים אליהם
כמו לערבים, כפי שעולה מהנתונים בטבלה 9 לגבי תחושותיהם בעניין הפלייתם על ידי
משרדי הממשלה.
: התפלגות התשובות לשאלה, "באיזו מידה לדעתך, משרדי הממשלה מפלים את
טבלה 9
הדרוזים לרעה ביחס ליהודים?"
אוכלוסיית המדגם
התפלגות התשובות
במידה
רבה מאוד
במידה
רבה
במידה
בינונית
במידה
מעטה
במידה
מעטה מאוד
סה"כ
ב-%
כלל המדגם
26
32
26
10
6
100
תלמידי תיכון
16
27
35
15
7
100
בשירות סדיר
23
30
31
10
6
100
לאחר שירות
29
39
17
9
6
100
לא שירתו
36
30
21
10
3
100
מינהל הציבורי
29
40
20
6
5
100
הסקטור הפרטי
40
26
18
9
7
100
מקור: מחקר של המחבר, שם, 202.
הנתונים מלמדים, כי כל הדרוזים ובכל הקבוצות שנבדקו סבורים שמשרדי הממשלה מפלים
אותם במידה זו או אחרת, ורובם (%85) השיבו שזה קורה "במידה רבה" ו"במידה רבה
מאוד". שוב נמצא כי אלה מבני העדה שעובדים במינהל הציבורי מצביעים על תחושות
קיפוח ואפליה בשיעור גבוה יותר (%96 לעומת %85). בחינה השוואתית בין הקבוצות
מצביעה על מגמה ברורה של עלייה בשיעור הטוענים לייחס מפלה של משרדי הממשלה