69 / 86
68
כי קו חשיבתו האסטרטגית דומה לדפוסי הפעולה של צה"ל כפי שהיו לפני מלחמת ששת
הימים. קרי, מתווה הגנתי בעיקר ויוזמה התקפית במתכונת של פעולות תגמול. ההבדל
העיקרי היה המלצתו לבנות מכשול קבוע.
לאחר גביש דיבר ראש אגף מבצעים, האלוף עזר וייצמן. בחינתו של וייצמן את האיום
מצידו של 'פתח' רחבה יותר. הוא מייחס את ניסיונות הפגיעה בישראל לאסטרטגיה
הכוללת של 'פתח', שמטרתה הייתה להביא לחידוש המלחמה בין ישראל למדינות ערב.
לפיכך, לדעת וייצמן יש לפתור את הבעיה במהירות האפשרית וכי "...אחרי גדרות מסוכן
לשבת", למרות שהוא אינו פוסל בנייתו של מכשול. מבחינתו אין לחפש פתרון יצירתי או
מיוחד, ובשפתו הציורית של וייצמן "...לא לחפש שנל 5 אלא לחפש בושם פשוט העיקר
גם הוא,
160
שיהיה מסריח...", כלומר דפוס פעולה שיפתור את בעיות הגבול המזרחי.
בדומה להוד, האמין כי הפעלה מסיבית של חיל האוויר תבסס הכרה במדינות ערב כי
מלחמת הגרילה לא תצליח לשנות את תוצאות מלחמת ששת הימים. מכאן ניתן ללמוד כי
וייצמן האמין כי רק יוזמה התקפית, ברמה האסטרטגית, תביא לפתרון בעיית המחבלים
בגבול המזרחי וכי הישענות על מכשול צריכה להיות רק כדי לחסום את החדירות, על
מנת למנוע פיגועים בשטח ישראל, ולא כדפוס הפעולה העיקרי שעל צה"ל לנקוט.
אלוף פיקוד הצפון, האלוף דוד אלעזר, טען כי מלחמת הגרילה שכפה 'פתח' היא המשכה של
המלחמה במתכונת של מלחמת התשה. תפיסה דומה רווחה באותה תקופה גם במדינות ערב.
חסנין הייכל, עורך העיתון 'אל-אהראם', קבע גם הוא כי פעולותיו הצבאיות של ה'פתח'
מהוות את המשך המלחמה. זהו שלב ביניים בין התבוסה של יוני 7691 לחידושה של מלחמה
לפי אלעזר,
161
סדירה כוללת. בתקופה זו שבין הקרבות זקוקה הלהבה לדלק, כדי שלא תדעך.
לצה"ל יש יתרון בהגנה. השטח נמצא בשליטתה של ישראל, ולפיכך אפשר לנקוט אמצעים
הגנתיים, אותם ניתן לחזק ביתרון הטכנולוגי ממנו נהנה צה"ל. יחד עם זאת, אלעזר קובע
שאמצעים הגנתיים אינם מספיקים וחובה יהיה לשלב גם מאמץ התקפי.
הפתרון שמציע אלעזר משלב בתוכו מהות הגנתית והתקפית. לפי תפיסתו, בהיבט ההגנתי
יש להקים גדר אלקטרונית המגובה במיקוש, וכן להקים כוחות שמשימתם העיקרית תהיה
ביטחון שוטף )בט"ש(. יחידות אלו יחליפו את כוחות הסדיר והמילואים, שיוכלו להקדיש
061 שם, עמ' 41.
.98 ,
פת"ח באסטרטגיה הערבית
161 מאמר של הייכל מיום ה-61 באוגוסט 8691 מצוטט אצל הרכבי,
, 503-603. יש לזכור כי קרבתו של הייכל למנהיג מצרים עבדל-נאצר ועם
על הגרילה
ראו גם הרכבי,
היותו עורך 'אל-אהראם', עיתון רשמי של הממשל המצרי, מעידים כי הייתה זו עמדתה של מצרים
הנאצריסטית.