24 / 47
24
אם אנחנו נבנה ונחזק בבית שאן, נקבל את עודף זכויות הבנייה ברשות אחרת. הדבר מצריך
שינוי חקיקה, שאני מקווה מאוד שיקרה.
לסיום, במסגרת מערכת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, אני רוצה להציג דוגמה
אחת כדי שתבינו את המורכבות, הבעייתיות והפטרונות עד כדי אבסורד של הריבון.
בזמן מלחמת לבנון השנייה, כמו גם במבצע עופרת יצוקה, מרכז השלטון המקומי, שהוא
אינו גוף סטטוטורי, כי אם עמותה המהווה גוף מטה של ראשי הרשויות המקומיות, יזם
". במסגרתה רשויות מאזור המרכז ודרומה יאמצו את
רשות מחבקת רשות
תוכנית שנקראת "
הרשויות מהמרכז צפונה. היו כ–021 רשויות במצב לחימה, כשלחלקן הגדול זו הפעם הראשונה
שנאלצו להתמודד עם מצב חריג שכזה. התוכנית התבטאה בשליחת עובדים לסיוע שיקומי
בזמן המלחמה, סיוע בקליטת אוכלוסייה להפוגה, על כל המשתמע מכך מבחינת הזנה, לינה
וכו'. לתדהמתנו, שלושה ימים לאחר שהפרויקט התפרסם, התקבלו אצל כל ראשי הרשות
המקומיות מכתבים מהיועץ המשפטי לממשלה, שאמר להם חד משמעית: "אדון צבי בר ראש
עיריית רמת גן, זה מאוד יפה שאתה מאמץ את תושבי חצור הגלילית אצלך בפארק הלאומי
ומספק להם אוכל, רק קח בחשבון שאת התקציב שאתה מוציא, אסור לך להוציא, מכיוון שהוא
מכספי הארנונה של תושביך לצרכיהם. על כן אם תמשיך לעשות כן, נפעל נגדך לחיוב אישי,
קרי, תשלם זאת מכיסך". תבינו את האבסורד, בעוד שמדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה לא
רק שהריבון אינו נותן כתף וסיוע לרשויות המקומיות, אלא להיפך, מסכל יוזמות של ערבות
הדדית. אנחנו בשלטון המקומי לקחנו אחריות ומנהיגות והמשכנו להפעיל את היוזמה, תוך
אמירה "בואו נראה אם תפעילו את החיוב האישי", "בואו נראה אם זה יעמוד במבחן ציבורי".
אני רוצה להגיד לכם ש"השרירים האלו" שעשינו כמעט עלו לנו ביוקר, כי אם תשאלו את ראש
עיריית ראשון לציון לשעבר מאיר ניצן, הוא היה צריך בסוף המלחמה לגייס תרומות כדי לכסות
את הוצאות אירוח ילדי הצפון, שאם לא כן, צריך היה לשלם זאת מכיסו.
זו היתה אנקדוטה לסיום כדי שתבינו שהשלטון המרכזי, המגדיר אותנו כאבן יסוד, מצר את
צעדינו ומונע מאיתנו לממש את חזונו... מילים לחוד ומעשים לחוד!