26 / 111
25
זה "להפוך את השטיח" ולחשוב בחשיבה לא משוחדת על מכלול של נושאים ותפיסות
עולם שבשגרת העבודה אין פנאי לחשוב עליהם בצורה ביקורתית. את הפתיחות
והחדשנות המתחייבות לפעולה מערכתית מסוג זה יש לזקוף בעיקר לראשי השירות,
כל אחד ביחס לשלבי העבודה שנעשו בתקופתו: יעקב פרי, כרמי גילון, עמי איילון ואבי
דיכטר, שכאמור זכה לברך על המוגמר.
שאלות של מדיניות בדרך לחקיקת חוק שב"כ
חקיקה של חוק המסדיר את פעילותו של ארגון מודיעיני שליבת עשייתו בדרך
כלל חשאית ועם זאת נוגעת לעתים לקצות העצבים החשופים של החברה, מחייבת
הכרעה בשורת שאלות של מדיניות חקיקה נכונה. בפרק זה נמנה אותן שאלות ונצביע
בקצרה על השיקולים לכאן או לכאן. רוב השיקולים נדונו בדיונים הפנימיים במהלך
העבודה. השאלה הראשונה והמקדמית נוגעת לעצם ה"כדאיות" שביוזמת חקיקה
מול ה"ברירה" )אם קיימת בכלל( של אי-חקיקה. השאלות האחרות מבוססות על
ההנחה שאכן חקיקה מתבצעת, ועוסקות בתכנים ובמדיניות. לדוגמה: האם ראוי
שיהיו לשירות ולעובדיו סמכויות אכיפה עצמאיות או עדיף שיישען בעניין זה על
גופים ובעלי סמכות חיצוניים אחרים? האם יחסי הניהול צריכים להיות יחסי מפקד
ופקודים )בדומה למקובל בצבא ובגופים היררכיים של לובשי מדים( או שמא עדיפים
יחסי ניהול )כמו בשירות המדינה או בסקטור הפרטי(? מה מידת השקיפות הראויה
בין השירות לגורמים השלטוניים שהוא כפוף להם )כנסת, ממשלה, בתי המשפט(? מה
מידת האיזון בחלוקת האחריות בין השירות לאותם גופים בקביעת המדיניות? איזה
סגנון חקיקה מתחייב מכלל האינטרסים הנזכרים – חוק מסגרת או חוק מפורט, חוק
כולל או חוק משלים, חוק פתוח או חוק סגור? שאלות אלו ואחרות יובהרו ויידונו
בהמשך הדברים. הדברים ינותחו מנקודת מבט כפולה: הפנים-שירותית, שיש בה
שיקולים תועלתיים בראיית ה"נוחות" המבצעית של השירות, ומולה הכוללת, שיש
61
בה שקלול של שיקולים ממלכתיים עקרוניים, ערכיים וכלליים.
– באשר לדיונים וההתלבטויות שסבו סביב הדילמות הנ"ל
עבודת הגמר
16 עיון ברישומי השירות – שמובאים ב
מצביע על כך ששיקולי ה"כדאיות" המבצעית של השירות התערבבו לעתים קרובות בשיקולי ממלכתיות
ולהפך. הדבר מפתיע, שכן לכאורה ניתן היה לצפות שבדיונים הפנים שירותיים יושם הדגש על האינטרס
המבצעי המובהק, מתוך הנחה שהאינטרס הכולל והמאזן יבוא לידי ביטוי בעמדות הגורמים החיצוניים.
בפועל קרה שהדיונים בתוך השירות "לקו" לעתים ביתר שקלול והתחשבות בשיקולי החוץ, ואולי בכך
הופר במידת מה האיזון הנכון שבין השפעת הרשויות השונות. לעומת זאת, ברור מהדברים שאנשי השירות
שעסקו בכך לא ראו עצמם כנושאים ונותנים מטעם השירות בעסקה דו-צדדית אלא כשותפים לעשייה
הממלכתית על כלל שיקוליה. ה"רווח" מכך לדעתי היה במידת האמון שניתן היה לרחוש, ואכן נרחש,
לשירות בהמשך העבודה, מול "גורמי החוץ".