יחסי הודו-ישראל

בעקבות הירצחה של אינדירה גנדי על ידי שלושת שומרי ראשה הסיקים, עלה

) שהיה למעשה

Rajiv Gandhi

לשלטון בהודו, באוקטובר 4891, בנה רג'יב גנדי (

הראשון בראשי ממשלת הודו שנקט בצעדים לשיפור יחסיה של הודו עם ישראל.

מיד לאחר עלייתו לשלטון, נפגש גנדי עם ראש ממשלת ישראל דאז שמעון פרס

בניו יורק, אולם מעבר לעצם חשיבות הפגישה לכשלעצמה לא חלה כל התקדמות

ביחסי שתי המדינות. שנתיים לאחר מכן, בשנת 7891, בעקבות לחץ של חברי קונגרס

אמריקאים, ניתן היתר של שלטונות הודו לטניסאים מישראל להשתתף בתחרות

גביע דיוויס בהודו. בנובמבר 8891, הכירה ממשלת הודו בהכרזת ערפאת באלג'יר על

הקמת מדינה פלסטינית בגבולות החלוקה והיתה לאחת המדינות הראשונות בעולם

שקיבלה באופן רשמי את ערפאת כראש מדינה, כאשר העניקה לו את "פרס נהרו"

להבנה בינלאומית. בשנת 9891, בעקבות פגישה שקיים ראש הממשלה רג'יב גנדי עם

), שהיה יושב ראש תת ועדת

Stephen Solarz

חבר הקונגרס היהודי סטפן סולארז (

החוץ לענייני דרום מזרח אסיה ובעל עניין מיוחד בהודו וניסה אף לסייע בקידום יחסי

הודו-ישראל, התיר גנדי לישראל למנות מחדש קונסול בבומביי ובמקביל חל שינוי

רטורי מסוים בהתבטאויותיהם של נציגי הודו נגד ישראל בארגונים בינלאומיים בכלל

ובאו"ם בפרט. יצוין שבמהלך כהונתו נהג רג'יב גנדי, בניגוד לקודמיו, להיפגש עם

נציגים בכירים של ארגונים יהודיים בארצות הברית ועם בכירים בממשלת ישראל.

לצעדים הללו היה הפוטנציאל להוביל תהליך שיביא לכינון יחסים דיפלומטיים בין

שתי המדינות אולם בשל מגבלותיו הפוליטיות של גנדי בארצו מחד והאינתיפאדה

הראשונה באזורנו, שהחלה בשנת 7891, מאידך, התקדם רג'יב גנדי באיטיות ובהססנות

רבה בנושא קידום יחסיה של הודו עם ישראל.

לאחר הירצחו של רג'יב גנדי, עלה לשלטון בהודו, ב-12 ביוני 1991, נראסימה פ"ו ראו

), שעמד בראש קואליציה צרה בראשות מפלגת הקונגרס, וחצי

Narasimha P. V. Rao

(

שנה לאחר עלייתו לשלטון, בדצמבר 1991, הפתיעה הודו בתמיכתה בביטול החלטת

האו"ם שהשוותה בין הציונות לגזענות.

כינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל להודו כאירוע מדיני

מכונן

ב-92 בינואר 2991 כוננו יחסים דיפלומטיים בין הודו לישראל. סימנים מקדימים

לאפשרות לשינוי במדיניות החוץ ההודית כלפי ישראל החלו כאמור בדצמבר 1991,