מדינת תל אביב – איום על ישראל

סיכום: התכווצות הריבונות היהודית

בעקבות התכנסות היהודים לתל אביב רבתי נותרת בשוליים של ישראל אוכלוסייה

יהודית חלשה ומתבגרת ולידה אוכלוסייה ערבית ענייה אך מתעצמת, ובעלת ביטחון

רב. הדימוי של השוליים הוא שלילי, מה שמקשה על מדיניות פיזור האוכלוסין

חדשה, מה עוד שהמרחבים שאפשר היה להפנות אליהם יהודים הולכים ואוזלים

שם. התקווה שתל אביב רבתי תגלוש לשוליים, כמו הגלישה ממנה להרצליה, לראשון

לציון, לנתניה ולכפר ביל"ו נעוצה בטעות בהערכה של לוחות הזמנים של מועד הגלישה

לשוליים הרחוקים ושל מה שקורה שם בינתיים. מעבר לגידול הדמוגרפי של ערביי

ארץ ישראל ישנה התפשטות רחבת היקף של מגזר זה בכל אזורי השוליים של ישראל,

ובעיקר בנגב הצפוני. זהו תהליך הסוגר על מדינת תל אביב והמכווץ אותה עד לרגע

שבו היא תקרוס.

אם יישארו יהודי ישראל בגוש דן רבתי, הוא יהיה עיר-מדינה ללא עורף לוגיסטי, ללא

ריאות ירוקות, ללא מרחב פיתוח, מוטרדת מכל הכיוונים בחדירות ובפיגועים. ימי

חייה יהיו ספורים עד לניצחון הפלסטיני-ערבי המוחלט. לפי הערכתנו, אם לא ייעשה

מהלך דרמטי לשנות את מהלך הדברים, הרי לוח הזמנים לאסון זה הוא בטווח של

51-02 שנה, כלומר, סביב שנת 0202 תימצא ישראל בסכנה קיומית, ולא בגלל איראן,

החמאס או צבאות ערב, אלא עקב מחדל של מנהיגי מדינת תל אביב, ובהם מנהיגי

ציבור ופוליטיקאים מדרגה נמוכה ביותר, בעלי הון צרי אופק, תקשורת אטומה ואנשי

אקדמיה ציניים.

לערביי ישראל יש סיבות רבות לרצות בשינויים: ההמנון והדגל של ישראל הציונית

אינם לרוחם, ובכלל, שליטת יהודים על מוסלמים איננה מתקבלת על הדעת בחלק

זה של העולם. במשך השנים הופקעו מהם אלפי דונמים של אדמה. קודם לכן איבדו

הם ואחיהם 083-004 יישובים. על הריסותיהם יושבים לתפארת יישובים יהודיים

פורחים, למשל רמת אביב ג' (במקום שייח מוניס), אזור אנדרומדה ביפו, עין כרם

בירושלים, רמלה ולוד, חיפה התחתית, טבריה ובית שאן, קרית שמונה וצפורי, קיבוץ

סאסא, קיבוץ הראל ומאות אחרים. בתחילת הדרך חיו ערביי ישראל תחת משטר

צבאי ובפחד מתמיד מגירוש חוזר. רובם מתגוררים בשוליים הגאוגרפיים של המדינה,

שהם כאמור חלשים יחסית מבחינה כלכלית מהמרכז החזק, כמוהם כתושבים

היהודים של אלקוש וזרעית, אביבים, ירוחם ודימונה. כל יושבי השוליים מקופחים,