8
ר" )משלי י"א(.
ָ
ב
ָ
ה ד
ֶּ
ס
ַ
כ
ְ
מ
ַ
ח
ּ
ן רו
ַ
מ
ֱ
א
ֶ
נ
ְ
ד - ו
ֹ
ו
ּ
ה ס
ֶּ
ל
ַ
ג
ְ
יל מ
ִ
כ
ָ
ר
ְ
ך
ֵ
ל
ֹ
"הו
מבוא
מערך האיסוף המודיעיני המשטרתי מצוי היום במשבר: קונפליקט קשה בין הצורך להבטיח משפט
הוגן מול השמירה על חיי המקורות וביטחונם. מטרת העבודה היא להציף את דילמת המודיעין
המשטרתי הזאת, על שורשיה והשלכותיה. חשיבות הנושא מועצמת בשל העובדה שמורכבות הנושא
ורגישותו המודיעינית אינם מאפשרים שיח חופשי וציבורי. לפיכך, המודעות הציבורית לסוגיה זו
לוקה בחסר. כך גם הטיפול המערכתי הבעייתי מאוד בתחום זה.
אחד הכלים המרכזיים עליהם נשענת משטרת ישראל במילוי משימותיה הוא השימוש במודיעין.
המודיעין המשטרתי לסוגיו מאפשר בניית תמונת מודיעין עדכנית בכל הקשור לנושאי ההתעניינות
ותחומי האחריות של המשטרה, בדגש על תחום עבירות החשיפה לסוגיהן. תמונת מודיעין זו
מאפשרת הערכת מצב מבצעית וחקירתית; מיקוד של כיווני חקירה; יכולת ניצול טובה של אמצעים
ומשאבים; איסוף ראיות שיאפשרו הגשת כתבי אישום במקרים המתאימים; והכוונה נכונה של כלל
יחידות המשטרה למימוש יעדי הארגון.
איסוף המודיעין במשטרת ישראל נעשה על ידי גורמים רבים ושונים, הפועלים במסגרות שונות.
לאור זאת הפוטנציאל הקיים בידי הגורמים המעוניינים להעביר למשטרה מידע מכוון מטעמם, או
מידע שמטרתו קידום האינטרסים של בעלי העניין.
ניתן להבחין בין שני סוגים בסיסיים של חומרי מודיעין: הראשון הוא המידע שמגיע מפיו של "מקור
מודיעיני חי", בדרך כלל מפי השמועה או אמירה מצדו של השותף לביצוע העבירה, וערכו הראייתי
אינו גבוה. השני הוא מידע טכנולוגי ובעל ערך ראייתי גבוה.
משאבי המודיעין המשטרתי הינם מוגבלים, יקרי ערך ובעלי רגישות רבה. כיום, פוטנציאל החשיפה
שלהם רב, בשל הפרקטיקה הנהוגה לגבי השימוש הראייתי הנעשה במודיעין המשטרתי ותוצריו.
הגדרתן של כלל
פרקטיקה זו היא תוצר של פסיקה שהתגבשה לאורך השנים האחרונות ועיקרה,
. חשיפתם של תוצרי המודיעין
פעולות המודיעין ותוצריהן כ"חומר חקירה", על פי הגדרתו בחוק
מביא בהכרח לחשיפת מקורות מודיעין, שיטות פעולה ואמצעים בהם עושה המשטרה שימוש.
חשיפה זו הינה משמעותית ביותר ויש בה כדי לפגוע באופן קשה ביכולת המשטרה להפעיל את
אותם מקורות, לנקוט אותן השיטות ולהפעיל את אותם אמצעים בעתיד.