5 / 94
4
פתח דבר
משך שנים רבות היה המודיעין המשטרתי כלי חיוני להשגת אפקטיביות במאבק בפשיעה המאורגנת,
בשחיתות השלטונית, בהפרות סדר מאורגנות ובסוגיות רבות אחרות, שלרבות מהן קשר ישיר
לביטחון הלאומי של ישראל.
אולם, בשנים האחרונות עוקרו יכולותיו. סיבה מהותית לכך היא הגדרתן בחוק של כלל פעולות
המודיעין ותוצריהן כ"חומר חקירה". משמע, איש המודיעין והחוקר הם היינו הך בעיני בית המשפט,
ופעולות המודיעין הן פעולות חקירה, הנחשפות לעין כל!
העולם העברייני למד במהירות למקסם את יתרונות המצב החדש. העבריינים הבכירים והקבוצה
הקבועה והמצומצמת של עורכי דין המגנים עליהם, צוברת מידע רב, ומפיקה ממנו ידע. העבריינים
מפתחים יכולות ו"תכניות נגד" לסיכול פעולות המשטרה נגדם, ובונים תמונת מודיעין מקבילה,
אפקטיבית בהרבה מזו המשטרתית. הם לומדים את שיטות הפעולה ואת אמצעי האיסוף והחקירה,
בהם עושה המשטרה שימוש; מועבר למשטרה מידע כוזב ומתבצעות הטעיות מכוונות במטרה
לסכל משפטים ולהוליך שולל את מערכת אכיפת החוק; והעיקר – כל "מקור מודיעיני" עלול
להיקרא להעיד, ועצם חשיפתו מעמידה אותו פעמים רבות בסכנת חיים.
התוצאה – משפטים כנגד רוצחים ופושעים חמורים מתבטלים, למרות ראיות משמעותיות שנצברו
כנגדם, והם מסתובבים חופשי. זאת, כיוון שהמפתח לגילוי מעשיהם היה המידע המודיעיני, ובשל
הצורך שנוצר בהגנה על מקורות מידע משטרתיים.
ניצב רוני ריטמן, פורס בעבודה – בפתיחות יוצאת דופן שאיננה מאפיינת בדרך כלל אנשי מודיעין
– את המצב הקשה אליו נקלע המודיעין המשטרתי, את סיבותיו ומשמעויותיו. הוא קובע כי
משטרת ישראל מצויה בפרשת דרכים באשר להמשך השימוש במודיעין ככלי אפקטיבי; וכי הכדור
מצוי בידי המחוקק: מאחר והמחירים של חשיפת המודיעין הופכים להיות בעייתיים יותר ויותר,
ומאחר והמשטרה אינה יכולה להתחייב שתוכל להגן באופן סביר וראוי על ביטחונם ועל חייהם של
המקורות ובני משפחותיהם, כמתחייב מאופי הקשר בין המקור לרכז המודיעין – טוען ריטמן – נוצר
מצב לפיו אין מנוס מלאסור איסוף אנושי או להגבילו באופן משמעותי.
בביטחון הלאומי "אין ארוחות חינם". ריטמן פורס בפני הקורא את הדילמה במלוא חריפותה: את
מה יש להעדיף – את הצורך להבטיח משפט הוגן כערך עליון בהליך הפלילי, או את שימור המודיעין
ככלי חיוני בעולם של פשיעה מאורגנת ורב מדינתית גוברת, ואת הצורך בשמירה על חסיונם, חייהם
וביטחונם של מקורות.