החברה החרדית בישראל

אמותיהם מחשש שבניהם ובני קהילתם ילכו שבי אחר החילון וההשכלה ויגיעו בכך לידי מה שהם

ראו בו חילול השם ולעבודה זרה (אלפסי 4791; אסף 9002; אשכולי 8991).

התהוות הקהילה החרדית בארץ ישראל: בני היישוב הישן

למן המאה ה-71 ואילך כאמור, התרכזו רוב יהודי ארץ ישראל ("היישוב הישן") בארבע הערים

שנקראו ערי הקודש – ירושלים, צפת, טבריה וחברון. חלק ניכר מאנשי היישוב הישן עסקו בלימוד

תורה והתפרנסו מנדבות ומתרומות שנאספו מיהודי הגולה. התיישבות חסידים בארץ ישראל החלה

למעשה מיד עם היווצרות החסידות במזרח אירופה (7771), אז עלו כ-003 מתלמידי הבעש"ט

והתיישבו בגליל. אך עוד קודם לכן נוצרה תשתית חסידית – עם הגעת 000,1 חסידים לירושלים

בהנהגת ר' יהודה החסיד. כמה שנים אחר כך (8871) שלח ר' שניאור זלמן מלאדי את תלמידיו

להתיישב בארץ. ב-8081 עלו לארץ מאות ליטאים מתלמידי הגאון מווילנה בכמה גלים (אטינגר

9691; אסף 6002; ברנאי 0891).

עליות החסידים והליטאים מארצות אירופה תרמו לגידול האוכלוסייה היהודית במרחב הארץ-

ישראלי, ובשנת 2881, תקופת שלטונה של האימפריה העות'מנית בארץ ישראל, היא מנתה כ-82

אלף תושבים, רובם אשכנזים. עיקר מניעיהם לא היו לאומיים או חברתיים, אלא מניעים דתיים-

רוחניים, שכן הם תפסו את לימוד התורה ואת התפילה בארץ ישראל כבעלי חשיבות רבה לקיומה

של הגלות. בשנים אלו, מי שהוכר כסמכות העליונה בנושאי דת מטעם היהודים בפני השלטונות

העות'מניים היה ראש חכמי ירושלים הספרדי. סמכותו עלתה על זו של הרבנים האשכנזים – אף

על פי שמספרם בקרב האוכלוסייה היהודית בארץ היה גבוה באופן ניכר ממספר היהודים הספרדים

(ברנאי 0891).

למן העלייה הציונית הראשונה (2881) ואילך קטן מספרם היחסי של החסידים והליטאים בכלל

התושבים היהודים. אופיו של היישוב העברי בארץ ישראל הלך והשתנה, למורת רוחם של רבים

מבני היישוב הישן, שהתנגדו לציונות ולחילון של ארץ הקודש. באותה תקופה היו ביישוב העברי

המתהווה זרמים שונים מארצות מוצא שונות ובעלי רקע אידאולוגי שונה, שביקשו כל אחד לפי

דרכו לעצב את דמות הארץ. לנוכח מצב זה הוחלט על הקמת מוסד עליון ליהודי הארץ, אסיפת

הנבחרים, שתפעל באופן דמוקרטי על פי בחירות. עד קום מדינת ישראל התקיימו ארבע אסיפות.

רק בראשונה, שהתקיימה באפריל 0291, השתתפו החרדים ויוצגו על ידי 45 מנדטים מתוך 023 (כ-

%81 מכלל יהודי היישוב). אולם במהלך הקדנציה פרשו החרדים על רקע מתן זכות ההצבעה לנשים

וחדלו להשתתף באסיפות (קנר 4002).