החברה החרדית בישראל

היהודית הדתית לשמר על ידי התבדלות חברתית ומרחבית וסירוס כל ביטוי לפלורליזם ולקידמה

בנושאים הלכתיים. הליטאים היו למעשה ממשיכי הזרם המרכזי ביהדות, שדחה רעיונות שתכליתם

התחדשות רוחנית ודתית ולא כל שכן הלכתית ולכן הם נקראו מתנגדים. החסידות, כתנועה רוחנית-

מיסטית מהפכנית, שכפרה במוסכמות של העולם היהודי, נתפסה בעיניהם כתנועה שיש לדחותה

בתוקף מחשש להרס היהדות (אטינגר 9691). הם ראו בה מעין המשך לתנועות המשיחיות ברוח

השבתאות והתנועה הפרנקיסטית שצצו באירופה, שהמהפכה שהן ביקשו לחולל הסתיימה במפח

נפש ובערעור מעמדם החברתי והרוחני של יהודי מזרח אירופה. מנהיגי הליטאים, ובראשם הגאון

מווילנה (הגר"א), הוקיעו את התפיסות הרוחניות-חברתיות של הצדיקים והאדמו"רים, שהובילו,

לתפיסתם, להתעסקות בטפל ולא בעיקר, שהוא עבודת האל באמצעות למדנות והקפדה על קיום

מצוות, קלה כחמורה. הגיעו הדברים לידי כך, שעם חדירת החסידות למרחב הליטאי, שבאה לידי

ביטוי בהיווסדות חסידות חב"ד על ידי ר' שניאור זלמן מלאדי פסק הגר"א שיש לנדות את החסידים

וכינה אותם מינים (כופרים). אטינגר (9691) סבור כי הגר"א חשש מגישת החסידות בשל תפיסתה

שמקדמת טשטוש בין קודש לחול (האל נמצא בכול, גם בגשמי). בימיו נפוצו חרמות נגד החסידים

בהוראתו, שריפת ספרי חסידים, ביטויי אלימות פיזית ואף הלשנות לשלטונות בהוראתו (אלפסי

4791; אסף 9002).

אויב משותף: המודרניזציה

עם מות הגאון מווילנה התרככה רדיפת החסידים, אך ממשיכיו, ר' יחזקאל לנדא, ר' חיים מוולוז'ין

ור' אברהם דנציג הוקיעו את פעילותה ואת תפיסותיה של החסידות. למרות זאת, החסידות הלכה

והתחזקה, ובמאה ה-91 כבר הייתה תנועה המונית. בד בבד דעכה ההתנגדות הליטאית אליה, בין

השאר בעקבות הסכמים בדבר השחיטה הכשרה, שהייתה מקור הכנסה נחשק. עם זאת, הגורם

העיקרי לנטישת המאבק היצרי בין החסידים לליטאים נבע מהופעת החילון, ההשכלה, הלאומיות

וההתבוללות ברחבי מזרח אירופה. סממני מודרניזציה אלה זעזעו את יסודות היהדות המזרח-

אירופית ואילצו הן את החסידים הן את הליטאים, שמצאו אויב משותף – המודרניזציה – לשתף

פעולה נגד תופעת החילון, ההשכלה ולימים הציונות, שערערו על האמונה באלוהים ועל הרלוונטיות

של ההלכות לזמנים המודרניים. הם הפגינו התנגדות לכל ניסיון לחולל שינוי בזהות היהודית ובמבנה

הקהילה היהודית – שהשתנו לנגד עיניהם מתוקף הנסיבות החדשות. מרגע שחסידים וליטאים גם

יחד נחשפו לתוצאות החילון וההשכלה וחשו מאוימים, הם נעשו לקבוצה אחת של חרדים, ודגלו

בהתבדלות ובמלחמה בכל הקבוצות והמחנות הלא-חרדיים ביהדות. בתחילה (מראשית המאה

ה-91 עד אמצעה), כשידם הייתה על העליונה, הובילו החרדים מתקפה משותפת על תופעות

המודרניזציה השונות ועל נציגיה ותומכיה. אך, משאלה כבשו את לב ההמונים, הסתגרו החרדים בד'