החברה החרדית בישראל

143

סיכום ומסקנות

שינויים רבים התחוללו באורחותיה של החברה החרדית בישראל מאז החלה את דרכה כקבוצת

שוליים הומוגנית, מסוגרת וזעירה עת קמה המדינה ב-8491 ועד להשתלבותה במדורת השבט

הישראלית והפיכתה לגורם דומיננטי, הטרוגני ובעל השפעה לאומית ומקומית. כיום מונה החברה

החרדית, שבראשית ימי המדינה מנתה כ-05 אלף איש, יותר מ-008 אלף גברים, נשים וטף (פי 61

מבעבר), ומהווה כ-%01 מכלל הציבור הישראלי. לצד הגידול המספרי התחוללו בחברה החרדית

שינויים רבים לאורך השנים בתחומי החברה, הכלכלה, הדמוגרפיה, החינוך והפוליטיקה. רוב שינויים

אלה, שתכליתם אימוץ דפוסים מערביים ומודרניים, חלו למורת רוחה של ההנהגה הרבנית החרדית,

שבאופן מסורתי נחשבה ונחשבת לגורם המכריע והמעצב את אורח החיים של החרדים ואת סגנונם.

שהותם הממושכת של החרדים במרחב הישראלי איפשרה להם מחד גיסא לבטא את אמונתם

ולקיים את אורחות חייהם כמעט באין מפריע, בעזרת תמיכה ומענקים מטעם ממשלות ישראל,

ומאידך גיסא הובילה לביקורת ציבורית נוקבת בכל הקשור להסתגרותם המרחבית, ולרתיעה

ממנהגיהם ומדפוסי חייהם. מצב זה, שבראשית תולדות המדינה היה מקוטב וקיצוני אף יותר, יצר

תחושת בלבול בחברה החרדית והוביל להיווצרות סדקים בחומות המרחביות והחברתיות שהיא

עצמה יצרה סביבה.

במרחב הישראלי, שלא כבמקומות אחרים ובתקופות אחרות, הרגישה החברה החרדית בטוחה יותר

ונינוחה יותר לבטא את כמיהותיה ושאיפותיה ואף את רצונה להשליט את השקפותיה ואורחותיה.

ואמנם, החברה הישראלית הכללית הושפעה מן החברה החרדית במגוון תחומים, אך לא היה זה

תהליך חד-צדדי: ניכרות גם השפעות ישראליות-כלליות על החברה החרדית בתחומי הכלכלה,

החברה, הטכנולוגיה, החינוך, הדמוגרפיה ועוד. ניתן לומר כי ככל שהחברה החרדית גדלה והתעצמה

וקלטה לתוכה אוכלוסיות מן הציבור הדתי והמסורתי, ככל שהיא השתלבה בערים החילוניות וקיימה

יותר ויותר קשרים חברתיים, מסחריים ותעסוקתיים עם האוכלוסייה הכללית, כך חלו בה שינויים

עמוקים יותר, פרי המגע ההולך וגובר עם הציבור החילוני. שינויים אלה כאמור לא התקבלו באהדה

על ידי ההנהגה הפוליטית והרבנית בחברה החרדית, החוששת מאובדן השליטה על הציבור החרדי.

הדיפוזיה החברתית-תרבותית בין החרדים לציבור החילוני, שבראשית ימי המדינה הייתה בחיתוליה

ונמצאת כיום בשלבים מתקדמים, עוררה את חששם של מנהיגי החרדים, והם בחרו בהתבדלות

שהובילה ברבות השנים להקמתם ולהתפתחותם של גטאות חרדיים בדמות שכונות וערים נבדלות,

שהתאפיינו בצפיפות רבה, ברמת חיים נמוכה, בנוף אנושי הומוגני (חרדים ליטאים, חרדים חסידים,

אשכנזים, ספרדים וכו'), בהתקבצות סביב מנהיג רוחני ובהקמת שירותי קהילה חרדיים ייחודיים