Background Image
Next Page  15 / 81 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 15 / 81 Previous Page
Page Background

13

התפתחות הגאופוליטיקה בעידן ההגמוניה

4

י

האימפריאליסטית: 0981-5491

למרותשהכתיבה ההגותית-מדעית והיווצרותהשל הגאופוליטיקה כשדהמחקר, נמצא

במעבר בין המאה ה-91 והמאה ה-02, הרי הגאופוליטיקה נוצרה מתוך רצון קמאי

להבין את היחס שבין המקורות הפיזיים הקבועים (הגאוגרפיה) לפעילות האנושית

Geopolitics is as old as the political

כקבוצה (פוליטיקה). ריטאייל טוען כי "

4

.)

Retaillé

2001: 35(

י

"

discourse on territory and power

ייתכן כי הגאופוליטיקן הראשון הוא הרודוטוס, אבי ההיסטוריה המערבית. בספרו

, מנתח הרודוטוס את ההתנגשות הצבאית בין פרס וקואליציית הפוליס

היסטוריה

היווניות. טענתו הייתה כי "התנגשות ציביליזציות" זו, קרי מלחמה כפעילות אנושית-

Martin

פוליטית, הושפעה גם מהתנאים הגאוגרפיים של הצדדים הלוחמים (:5002

32-12 ,91). פילוסוף פוליטי קלאסי נוסף היה אריסטו, אשר עסק בשאלות רבות בספרו

, שניתן להגדירן כסוגיות מתחום הגאופוליטיקה. אריסטו בחן את הסביבה

פוליטיקה

הטבעית משתי נקודות מבט. הראשונה היא השפעתה על בני האדם, והשנייה, השפעתה

). כלומר,

Kristof

על פעולות בני האדם, במיוחד בתחומי הכלכלה והמלחמה (71 :0691

ההוגים הקלאסיים הדגישו את ניתוח מכלול הפעולות האנושיות בהתייחסות למרכיבי

). לפיכך, ניתן להגדיר את הגאופוליטיקה

Strausz-Hupé

היסוד הפיזיים (31 :2791

של הגאוגרפים העתיקים כ'גאופוליטיקה טבעית', כלומר, כזו הטוענת כי התנאים

הגאוגרפיים הטבעיים הם שהשפיעו על ניהולה של פוליטיקה בין מדינתית.

בשלהי המאה ה-71 החלה מדיניות החוץ של המעצמות האירופאיות להישען על

היסודות והעקרונות המרכיבים את הגאוגרפיה המודרנית. התפתחות זו קשורה

באופן הדוק לתגליות הגאוגרפיות הגדולות של ראשית העת החדשה. הגאופוליטיקה

,)

Bülow

המודרנית, זו של המאה ה-02, קובעת את היינריך פון בילוב (7081-1571 ,

שפעל בשלהי המאה ה-81, כמבשרו הראשון של מדע זה. בילוב קבע בכתיבתו כי ניתן

לתאר את ניהול המלחמה במושגים גאומטריים, הנובעים מחוקי המכניקה של ניוטון.

לפי בילוב, עוצמת האנרגיה הצבאית נחלשת ביחס הפוך לריבוע המרחק, אותו עובר

4 אין בכוונת פרק זה והבאים אחריו לבחון את כל האסכולות וההוגים בתחום הגאופוליטיקה. משימה מעין

זו אינה יכולה להיות מושגת במסגרת מונוגרפיה זו. האסכולות והוגי הדעות בהם בחרתי לעסוק הם אלה

שניתן להגדירם כ"אבות המייסדים" של דיסציפלינה זו, ותרמו תרומה מכרעת להבנת אירועים כבירים

בהיסטוריה של המאה ה-02, או שהשפעתם חורגת בהרבה מתחום הזמן בו פעלו, קרי הגותם רלבנטית גם

לאחר מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה, אל עבר המאה ה-12.