13 / 81
11
כיום יש קרוב למאתיים יחידות פוליטיות ריבוניות. מספר זה גדל בהתמדה מאז
סיומה של מלחמת העולם השנייה, כתוצאה מתהליך הדה-קולוניזציה, בו מדינות
אירופה החלו לעזוב את הקולוניות שנמצאו תחת שליטתן, בעיקר באסיה ובאפריקה.
לאחר המלחמה הקרה נוצרו מדינות חדשות בעקבות התפרקותה של ברית המועצות
ויוגוסלביה.
ההבחנה המבדלת בין לאום ומדינה חיונית להבנה וניתוח עימותים בין-לאומיים. אחד
הגורמים העיקריים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה היה בעייה של מיעוטים לאומיים
בתוך יחידה פוליטית מוגדרת ורב-לאומית (האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה
העות'מאנית). כמו כן, מטרת תהליך מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית, עד הפלישה
לפולין, כוון, בין היתר, לאיחוד הלאום הגרמני תחת יחידה פוליטית אחת. הימצאותן
של קבוצות לאומיות, אתניות ודתיות בתוך יחידה פוליטית מלאכותית מוגדרת היא
אחת הסיבות העיקריות לפריצתן של מלחמות אזרחים, בעיקר בעולם המתפתח.
זוהי מורשת נוספת של הקולוניאליזם. גבולות המדינות החדשות שורטטו באופן
מלאכותי על שולחנות הדיונים באירופה, ללא כל התחשבות בשבטים, עמים, עדות
ודתות ובמוקדי כוח מקומיים. כך, למשל, ההיגיון המנחה בחלוקתה של אפריקה על
ידי מדינות אירופה היה הרצון לחלק ביניהן את העושר בחומרי הגלם ויצירת מוצא
אל הים לכל אחת מהן, כנתיב הבלעדי להעברת חומרי הגלם אל המפעלים באירופה.
חלוקה מלאכותית זו היא מהגורמים העיקריים (ולעיתים אף הבלעדיים) לחוסר
היציבות הפוליטית באפריקה, דרום אסיה והמזרח התיכון, חוסר יציבות הנמשך עד
היום.
ניתן, אם כן, להגדיר את הגאופוליטיקה כקשר שבין הגאוגרפיה לעיצוב וניהול מדיניות
חוץ של מדינה מסוימת, או כהשפעת הגאוגרפיה על תהליך מדיניות החוץ (איור 2).
הגאופוליטיקה מכילה בתוכה מערכת יחסי גומלין בין טריטוריה, עוצמה ועימות בין
יחידות פוליטיות ולאומיות. ביחסים הבין-לאומיים, שליטה על טריטוריה מסוימת
פירושה הקרנת עוצמה, והגברת העוצמה משמעה, לעיתים קרובות, הרחבת השליטה
הטריטוריאלית. לאורך ההיסטוריה מלחמות רבות פרצו בעקבות שאיפות מנוגדות
לשליטה בשטח מסוים. מדיניות חוץ של מדינות רבות הושפעה מהרצון לשלוט על
שטח ממניעים כלכליים, אסטרטגיים ופוליטיים. מדינות שהובסו במלחמה נאלצו
לוותר על שטחים לטובת המנצחים. הקשר בין עוצמה וטריטוריה ניתן לבחינה בכל
רמות הגאוגרפיה. העוצמה מציגה את האפשרות לשליטה או השפעה על אחרים.