החברה החרדית בישראל

החדשה. ההתגייסות של חב"ד נשאה פרי, ובבחירות לכנסת ה-21 זכתה ה"אגודה" בחמישה

מנדטים. בתמורה הוכנס לכנסת אליעזר מזרחי, חסיד חב"ד-ספרדי. הייתה זו הפעם הראשונה, אך

גם האחרונה, שבה מפלגה חרדית אשכנזית מיקמה נציג ספרדי במקום ריאלי ואיפשרה לספרדים

לייצגה בכנסת. הדבר נבע ככל הנראה מכוחה הרב של מפלגת ש"ס, שהחל מבחירות 8891 הייתה

למפלגה החרדית הגדולה ביותר בישראל (בן-חיים 4002; ברוד 9991; פונד 0102).

עידן יהדות התורה

בבחירות לכנסת ה-31 (2991) הלכו הליטאים והחסידים יחד במסגרת המפלגה יהדות התורה. איחוד

זה הוביל את חסידי חב"ד, וגם קבוצות בחסידות ברסלב, להחרים את המפלגה החרדית שהכניסה

לשורותיה ליטאים. תוצאות הבחירות אכזבו את ראשי התנועה – המפלגה החרדית האשכנזית

קיבלה רק ארבעה מנדטים (כ-68 אלף קולות), לעומת ששת המנדטים שקיבלה ש"ס באותן בחירות.

החרדים האשכנזים נאלצו לארגן מחדש את ההיררכיה הפנימית בתוך מפלגתם החדשה ולקבוע

את רשימת חברי התנועה באופן שוויוני, שייתן ייצוג גם לחסידויות הקטנות, אך גם באופן ההולם

את גודלם של החסידויות הגדולות ושל הציבור הליטאי. הוחלט אפוא על הנהגת רוטציה במהלך

הקדנציות – כדי לאפשר לבטא מגוון רחב יותר של הקולות בחברה החרדית האשכנזית. עוד הוחלט,

כי בשל אי הסכמה עקרונית של יהדות התורה עם אחדות מפעולות הממשלה בענייני חינוך, חברה,

כספים בריאות, הלכה ודת ועוד, לא יתמנו שרים בממשלה מטעם סיעתה. אשר לרשימה לכנסת,

מועצת גדולי התורה היא שקבעה, כמו בימי אגודת ישראל, שהמקום הראשון, השלישי והחמישי

ישוריינו לנציגי אגודת ישראל – החסידים, ואילו המקום השני והרביעי ישוריינו לנציגי הליטאים.

המקום השישי נועד לצורך קיום רוטציה, שתכליתה ייצוג מגוון רחב יותר של דעות בחברה החרדית

האשכנזית. כך למשל במהלך הכנסת ה-61 (3002) פינה את מקומו נציג חסידות בעלז הרב ישראל

אייכלר לרב שמואל הלפרט, חסיד ויז'ניץ (תרשים 41) (פונד 0102; קניג 9002).

איחוד המפלגות האשכנזיות ב-2991 לא היה תוצר של התפייסות בלבד; הוא נבע בחלקו גם

מהחשש מהתעצמותה של ש"ס ככוח עולה ברחוב החרדי. המחלוקות והוויכוחים הפנימיים לא

פסקו, והאיום להתפלג לא הוסר (למשל ב-5002, כשהליטאים ביקשו להיפרד מאגודת ישראל על

רקע העובדה שיעקב ליצמן התמנה ליו"ר ועדת הכספים, בניגוד להוראת הרב יוסף שלום אלישיב,

המנהיג הרוחני של הליטאים דאז), אלא שבעת הצורך הם נדחקו לקרן זווית בשם המאבק המשותף

למען שמירת האינטרסים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של הציבור האשכנזי החרדי (בן-חיים

4002; נויברגר 0002).

למן הכנסת ה-31 ועד לכנסת ה-81 הצליחה יהדות התורה להגדיל את כוחה בקרב הציבור החרדי

– מספר מצביעיה גדל מ-68 אלף בעת התמודדותה לראשונה לכ-841 אלף מצביעים בבחירות