הדרוזים בין גאוגרפיה וחברה

העזרה ההדדית בין קרובים משפיעה מאוד על החיים הפוליטיים המקומיים בתוך היישובים

הדרוזיים. הבחירות נערכות בעיקר בהסתמך על קשרי שארות בתוך החמולה ובין החמולות השונות

ביישוב, בהסתמך על אינטרסים בין-חמולתיים משותפים, ובדרך כלל לא על בסיס אידאולוגי

או מפלגתי. מכאן, שהפוליטיקה היישובית הפנימית איננה שקטה, והבעיות מתעוררות בדרך כלל

בתקופת הבחירות הארציות לכנסת, ובעיקר לקראת הבחירות לרשות המקומית. המתחים בין

החמולות המתמודדות לחמולות התומכות בהן גואים, ולעתים מתפתחים לאלימות פיזית ומילולית.

קשרי השארות מהווים גורם חשוב מאוד בקביעת הרשימות והקואליציות הבין-חמולתיות.

במישור החמולתי הפנימי נוצרים הסכמים פנימיים על בסיס קרבת דם בין בתי-אב בתוך החמולה

ובהשתתפות בתי-אב מחמולות אחרות, המתקשרים עם אותה חמולה בקשרי שארות כתוצאה

מקשרי נישואין הדדיים. ברמת היישוב, לעומת זאת, נוצרים הסכמים פוליטיים, המבוססים על

אינטרסים משותפים בין חמולות שונות, שיש ביניהן בדרך כלל קשרי שארות וקשרי נישואין.

העזרה ההדדית בין קרובים, יחידים, בתי-אב וחמולות תלויה בנוכחותם הפיזית של הקרובים

במרחב אחד. השארות במסגרת גאוגרפית ופיזית אחת מגדילה את אפשרויות העזרה ההדדית

ומשפיעה על סוגי העזרה, על תדירותה ועל איכותה.

המרחב החברתי גאוגרפי של מערכת השארות הפנים-יישובית

תהליכי העיור והמודרניזציה, שהחלו להשפיע על היישובים הדרוזים בעיקר מאז תחילת המאה

העשרים, ואשר התחזקו במיוחד לאחר הקמת המדינה, הביאו לתמורות פיזיות, כלכליות וחברתיות.

הגידול באוכלוסיית היישובים, שהשפיע על הגידול בנפחם ובמידת מורכבותם של קשרי הגומלין

), הביא להתפתחות משמעותית במבנה

Butler

החברתיים (ברלר 3791; אייזנשטט 9791; 6791

המרחבי של רשת הקרובים בתוך היישובים.

בשלב הראשון, שחל בתקופה העות'מנית ובתקופות שקדמו לה, היה הגלעין המסורתי של הכפר

מחולק לגושים צפופים של מבנים בהתאם למבנה החמולתי של הכפר. כלומר: בכל גוש מבנים

התגוררו בני חמולה אחת או שתיים, שהיו ביניהן קשרי דם והיה להן סב משותף. גושי החמולות,

שסמטאות הפרידו ביניהם, היו מחולקים לתת-גושים של בתי-אב, שהיו צמודים או קרובים מאוד.

מרחבים כאלה נמצאו גם ביישובי מיעוטים אחרים (גולני 7691: 131).

בשלב השני, שהחל בעיקר בתחילת המאה העשרים, גברו תהליכי המודרניזציה. הריבוי הטבעי

הגבוה והעדר הגירה שלילית גרמו לגידול מספר משקי הבית החדשים בקצב מהיר יחסית, וכל אלה

הביאו להאצת קצב הבנייה וליציאתה אל מחוץ לגלעין הישן. בתחילת התהליך החלו היישובים לנצל

את קרקעות ה"ג'דר" החקלאיות, המקיפות את הגלעין המסורתי, לצורכי בנייה. קרקעות אלה היו

מחולקות בין החמולות שהתגוררו בגלעין המסורתי. בחלק מהכפרים היו קרקעות הג'דר צמודות

לגושי המבנים החמולתיים שבתוך הגלעין (איור 4).