יחסי הודו-ישראל

עם ישראל תוך הדגשת האינטרסים המשותפים בתחומים אסטרטגיים שונים וציון אי

ההיגיון המדיני שבהיעדר יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. לראשונה הורגש לחץ

של דעת קהל על ממשלת הודו בנושא.

רמת המנהיגות הפוליטית ההודית

למרות ניצני השינוי במדיניות החוץ של הודו כלפי ישראל בתקופת שלטונו של רג'יב

גנדי מי שנחשב לאדריכל היחסים הדיפלומטיים בין הודו לישראל הוא ראש ממשלת

), שבסוף שנת 1991 החל לבדוק את

Narasimha P. V. Rao

הודו נראסימה פ"ו ראו (

האפשרות לשינוי מדיניות החוץ ההודית כלפי ישראל וקיבל את ההחלטה על תמיכתה

של הודו בביטול החלטת מועצת האו"ם שהשוותה את הציונות לגזענות. באותה עת

הופעל עליו לחץ פוליטי מצד הלובי היהודי האמריקאי וארגונים יהודיים בארצות

הברית אשר הגיע לשיאו לקראת ביקורו המתוכנן של ראו בארצות הברית בסוף ינואר

2991. בראייה היסטורית ובניתוח ברמת הפרט התגלה ראו, שקודם עלייתו לשלטון

היה שר חוץ בממשלתו של רג'יב גנדי, כראש ממשלה בעל תפיסה פרגמאטית אשר

באה לידי ביטוי במודעותו למעמדה החדש של ארצות הברית כמעצמת על יחידה

ולמשקלם הפוליטי של יהדות ארצות הברית והלובי היהודי ובהבנתו את האינטרסים

ההדדיים של הודו וישראל תוך זיהוי יתרונותיה היחסיים של ישראל, בעיקר בתחום

הצבאי והחקלאי. היה זה ראו שהביא, בסופו של דבר, תוך הפגנת מנהיגות פוליטית

ושמירה על קונצנזוס פוליטי, לתפנית הדרמתית במדיניות החוץ ההודית כלפי ישראל

ולכינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות.

אירועים היסטוריים נסיבתיים כמשתנה משלים בשינוי מדיניות

החוץ ההודית כלפי ישראל

מסגרת הזמן שבין יוני 1991 לסוף ינואר 2991 נוצלה על ידי ממשלת הודו כחלון

הזדמנויות לצורך שינוי חד צדדי במדיניותה כלפי ישראל. בנוסף לאינטרסים

האסטרטגיים שהשפיעו על תהליך קבלת ההחלטות ההודי ביחס לכינון יחסים

דיפלומטיים עם ישראל, התרחשו מספר אירועים היסטוריים נסיבתיים, שהיה להם

תפקיד של משתנה משלים בשינוי מערכתי זה:

•שינוי מנהיגותי במפלגת השלטון של הודו (מפלגת הקונגרס) ובחירתו של נראסימה

ראו לראש ממשלה, אשר יצא לדרך כלכלית חדשה, לרבות ליברליזציה כלכלית