11 באוקטובר 2021

קרוב לוודאי שסין חיכתה בקוצר רוח לתוצאות הבחירות לנשיאות בארצות הברית בנובמבר 2020, ובחירתו של ביידן הביאה לאנחת רווחה כלשהיא בצמרת המפלגה הקומוניסטית הסינית. אבל לשווא. מאז תחילת כהונתו של ביידן עברה כמעט שנה, תקופה בה היו לפחות שלושה אירועים משמעותיים המצביעים על הצפוי ביחסי ארצות הברית והמערב עם סין: מפגש נציגים בכירים משתי המדינות, ארצות הברית וסין, באנקורג' (Anchorage) באלסקה במרץ 2021י; מפגשי ה־G7 בקורנוול (Cornwall) אנגלייה; מפגש מדינות נאט"ו בבריסל; מפגש עם מנהיגי האיחוד האירופי ביוני 2021. באירועים הללו נקטה ארצות הברית בעמדה מאוד קשוחה כלפי סין בהקשר לזכויות האזרח, כלכלה ופעילות סין בנושאי סחר ובניית תשתיות ענק במדינות שונות ברחבי העולם. מנהיגי נאט"ו, לפי דרישת ארצות הברית, הכריזו ש"סין מציבה אתגר לסדר העולמי" והגדילה קנצלרית גרמניה שאמרה "סין היא יריבה במובנים רבים ובעלת ברית ברבים אחרים".העימות והמתח הדיפלומטי גברו גם בביקורה של סגנית מזכיר המדינה האמריקני בסין בסוף יולי 2021. סגן שר החוץ הסיני יצא בהתקפות חריפות על מדיניות ארצות הברית כלפי סין והאשים אותה, בין היתר, באחריות למצב המתוח והקשה בין המדינות כאשר בארצות הברית מתוארת סין "כאויב דמיוני".למעשה אימץ ממשל ביידן את התנהגות ממשל טראמפ ושוב שלחה ארצות הברית משחתת לביצוע סיור הפגנת חופש שיט, ושוב הגישה סין מחאה והכריזה כי הרחיקה (drove away) ואף החמירה את המחאה בטענה שגרשה (expelled) את המשחתת האמריקנית. שתי המעצמות המשיכו באותה מדיניות הקיימת לפחות מאז פסיקת בית הדין בהאג ביולי 2016, שדחתה את תביעות סין לריבונות על ים סין הדרומי כולו.