ספרים ומונוגרפיות

לשמאל הרדיקלי אני משייך קבוצה של אקדמאים ישראלים, באקדמיה ומחוצה לה, השואפים להפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" או ל"מדינה דו-לאומית" או "רב-לאומית" – מן הים ועד לקו הירוק או גם עד לירדן. קבוצת אנשים המאמינים כי יוכלו להתקיים במזרח התיכון ללא צבא חזק על כל המשתמע מכך. איומים דמוגרפיים אינם מבהילים אותם, כי אין להם כל משמעות בעולמם. הם שואפים לחברה פלורליסטית מן הים עד לירדן. מכאן הדמיון ביניהם לימין הקיצוני, שגם הוא, מנימוקים אחרים, אומר "כולה שלי". לשם מימוש חזונם הם מוכנים לעשות כמעט הכול. יש להם אג'נדה אנטי ציונית ברורה, ובכלים שהאוניברסיטאות הישראליות נותנות בידיהם (משכורות, דמי שבתונים, קרן השתלמות, פרסום בכתבי עת ובעיקר בימות בתוככי הקמפוסים וגם מחוצה להם), הם כובשים יעדים צעד אחר צעד ומנגחים במדינת ישראל שוב ושוב. ידם בכול, בעוד דגל האוניברסיטה, משקלה ויוקרתה משמשים מנוף לעשייתם.

הספר מתמקד באיתור המערכת האינטראקטיבית החברתית-מרחבית הנוכחית בין היישובים הדרוזיים בישראל ובניתוח הביטוי המרחבי של מערכות אלה בתוך הנוף התרבותי והחברתי המיוחדים של הדרוזים. זהו למעשה הספר הראשון, העוסק ישירות ומפורשות בחקר הגאוגרפיה החברתית של אוכלוסייה ושל יישובים דרוזיים בישראל.

לקראת שנת 2030 ערביי ישראל מסיימים את עידן ריבוים הטבעי הגבוה (שהיה מן הגבוהים בעולם), אך אצל האוכלוסייה החרדית ובמידה רבה הדתית-לאומית היהודית נמשך הריבוי הטבעי הגבוה, ולכן ישראל הולכת ונעשית דתית. בתוך 20 שנה ופחות עלינו להתכונן למהפכה כלכלית-חברתית-צבאית-סביבתית שלכמוה לא הורגלנו מעולם. אפשר להצביע על אסון ממשמש ובא ועל בריחה המונית של החילונים מישראל. אפשר להצביע על מודל הפוך – של התחזקות בלכידות הלאומית. אפשר גם להצביע על שורה של דרכים להביא את החברה הישראלית לשינוי במבנה הדמוגרפי המתפתח.

המציאות בארץ ובעולם מכתיבה התמודדות עם תיעוש הולך וגובר, הסלמת הטרור הקיצוני וטבע הפכפך. האסונות הינם בלתי צפויים, אולם תהליכי המניעה, ההתמודדות, הטיפול באסון עד שיקום הנפגעים הינם בעלי מרכיבים ברורים. לפיכך, אוניברסיטת חיפה החליטה על השקת תכנית אקדמית להכשרה מקיפה בניהול אסונות ומצבי חירום , וכל זאת באוריינטציה גאוגרפית – "התמודדות עם מצבי חירום".

"גבול אתני" הינו גבול מדיני או גבול בלתי רשמי המאופיין בתוואי שמטרתו ליצור הפרדה דמוגרפית בין קבוצות אתניות שונות. אחד המקרים להיווצרותו של גבול שכזה הוא גדר הביטחון אשר מוקמת לאורך הגדה המערבית במטרה לשמש כחיץ בין ריכוזי אוכלוסין יהודים ופלסטינים. ההחלטה על הקמתה התקבלה על ידי ממשלת ישראל בשנת 2002 על רקע הפיגועים הקשים שהתרחשו בשנתיים הראשונות של "האינתיפאדה השנייה" שגבו את חייהם של קרוב ל-1,000 ישראלים, ומאז הפכה להיות הפרויקט התכנוני הגדול במדינת ישראל אשר ידע שינויים ותהפוכות רבים. מסמך זה בוחן חלקים נבחרים בתוואי גדר הביטחון ויבדוק האם והיכן שולבו במסגרת התווייתה שיקולים דמוגרפיים.

עבודה זו עוסקת בניסיונות לחסימת גבולות על ידי צבאות סדירים במלחמתם בהסתננות של כוחות לא סדירים. מקרי המבחן יהיו מאבקם של צבאות צרפת באלג'יריה (1962-1956), ארצות הברית בוייטנאם (1973-1959) וישראל (1970-1967). הצדדים הלוחמים, הן הצבאות הסדירים והן לוחמי הגרילה, הכירו בעובדה כי היכולת להכניס (אולי להחדיר) גייסות לוחמים ואמצעי לחימה, או לחילופין, מניעת אפשרות זאת, היא בעלת חשיבות אסטרטגית להמשך הלחימה, וכי הצלחה או כשלון בחזית זו היא שתכריע את המאבק.

ספר זה אינו עוד מסמך שגרתי הדן באוכלוסייה הדרוזית בישראל אלא ספר החושף את מערכת היחסים המיוחדת והרגישה שבין בני העדה הדרוזית ובין מדינת ישראל והחברה הישראלית... הספר מעלה שורה ארוכה של בעיות ודילמות שלא נדונו עד כה בשיח הישראלי, אלא בלחישות בחדרי חדרים. בין היתר, הוא דן בשאלות שעוסקות בגבולות ההשתלבות והנאמנות לנוכח מאפייני המדינה כיהודית ודמוקרטית ולאור העמדות המוצגות על ידם, וכן בשאלה אם ישראל אמורה להעניק לבני העדה תמורה בעבור שירותם בצה"ל... שיאו של הספר בהעלותו את הרעיון בדבר הקמת מדינה דרוזית, רעיון שלא עמד על סדר היום הציבורי בישראל מאז הוצג בשנת 1967 על ידי יגאל אלון, אחד המדינאים החשובים של ישראל, ונדחה בזמנו.

שירות הביטחון הכללי מופקד בישראל מאז קום המדינה, על סיכול טרור, ריגול, חתרנות, וכן על מערך האבטחה הממלכתית. כובד המשימות הללו מציב בפני אנשיו אחריות יומיומית כבדה, יחד עם האתגר לממשה במכלול הפעולות המתחייבות, בכפוף להוראות החוק, בטוהר מידות, באופן מוסרי ובהתאם לכללי מינהל תקינים. האתגר מובהק במיוחד בכל הנוגע לפעילות מסכלת – צופה פני עתיד – שתלויה, מעצם טיבה וטבעה, בהערכת מציאות שטרם התממשה, כרוכה לעיתים בפגיעה בזכויות אדם, ומתאפיינת בהליכה זהירה ובסמיכות בעייתית לגבול החוקיות.

הכתבה הבאה איננה עוד מאמר שגרתי, ולמי שאינו מכיר את ישראל בשנת 2010 היא עשויה להיראות הזויה. מדוע הזויה? באיזו עוד מדינה בעולם צריך לגונן על ענף החקלאות ולהסביר ל"עמך" כי החקלאות חיונית מסיבות כלכליות, סביבתיות, תרבותיות וחברתיות, ובמקרה הישראלי המיוחד כל כך – גם מסיבות ביטחוניות. החקלאות אינה עוד תרומה שולית לביטחון אלא אבן יסוד בביטחונה הלאומי של ישראל.

ניסיונותיה של ממשלת ישראל לבלום את זרם "פליטי דארפור" לתוך ישראל קומם את "קרטל ארגוני הזכויות" (כלשונו של העיתונאי דן מרגלית ב"ישראל היום" מיום 20.8.09). גוף זה, בתגובה על מאמצי הממשלה לבלום את הפלישה, יצא במתקפה חזיתית של כתבות בעיתונות היומית ובטלוויזיה, בפנייה לבתי משפט וגם בהפגנות רחוב. רשימה של כותבים וארגונים מאותו "קרטל" ימצא הקורא במאמרו של משה טרדמן להלן. הזעקה הייתה שאין הציבור בישראל יכול להישאר אדיש מול גלי הבורחים ממעשי הטבח באזור דארפור שבסודאן. אני מסכים, שאכן קשה ליהודים להתעלם ממצוקתם של פליטים הנסים על נפשם, אולם כגאוגרף נראה לי מלכתחילה סיפור הפליטים ככיסוי שבא להגן על כניסתם לישראל של מאות אלפי מהגרי עבודה מאפריקה. בטרם ניכנס לסוגיית מסתנני אפריקה לישראל, נדגיש כי הגירת מיליונים תמיד הייתה בעולם, אך לאחרונה היא הואצה בשל שינויי האקלים, מחסור גובר במים, עליית מפלס מי הים והצפות כתוצאה מכך. על פי אומדנים, כחצי מיליארד בני אדם ייאלצו לנוע בחיפוש אחר בית חדש (וידאל 2006). כך למשל מדברים בתימן על פינוי הבירה צנעה והעברתה למקום שבו יימצאו מים, על העתקת אוכלוסיות בסין מצפון וממערב וכך גם במקסיקו ובמצרים.

צה"ל מבסס את כוחו על יכולות טכנולוגיות מתקדמות, המחייבות מענה בכוח אדם מיומן ובעל ידע טכנולוגי. אבל דרישות אלו, שחשיבותן לביטחונה הלאומי של ישראל ברורות מאליהן לכאורה, אינן נענות על ידי גורמי החינוך בישראל. זה שנים רבות שהחינוך הטכנולוגי במערכת החינוך העל-יסודית בישראל הולך ומצטמצם. עבודה זו בוחנת כיצד משפיעה מגמת הצמצום של היקף בוגרי המסלול הטכנולוגי על יכולתו של חיל החימוש להעמיד כוח אדם מקצועי ואיכותי לביצוע משימותיו בפרט ועל ההשלכות של מגמה זו על צורכי המערכת הצבאית בכלל.

קשרי החוץ בין הודו לישראל הפכו מאז כינון היחסים הדיפלומטיים ביניהן לנדבך חשוב ואסטרטגי ביחסי שתי המדינות. כמי שאוהב את הודו על הניגודיות, המורכבות והצבעוניות שבה היתה לי הזכות להיות הקונסול הכללי הראשון של ישראל בבומבי (מומבאי) לאחר כינון היחסים בין שתי המדינות ואני תקווה שנסיוני זה כפי שבא לביטוי בעבודה זו במשולב עם הדיסציפלינה האקדמית שבה השתמשתי מתחום הפוליטיקה הבינלאומית, יתרמו להבנה טובה יותר של יחסינו המיוחדים עם הודו. יחד עם זאת כל הכתוב בחוברת זו הוא על אחריותי בלבד ואינו משקף את עמדת משרד החוץ בנושא. 

תוצאות הסקר שערך דניאל מעוז במועצה אזורית משגב באות לאשר השערה כי ההגירה מהשוליים הלאומיים למרכז הארץ אכן תקפה גם באיים ה"חזקים" יחסית של השוליים וכי היא כוללת גם בני נוער וצעירים בני 40-20. ממצאים אלה נאספו בכמה סקרים שערך מעוז כחלק מעבודתו השנתית כחניך במכללה לביטחון לאומי בשנת 2008. תוצאות הסקר וניסיון ראשוני לתת הסברים לממצאים מוגשים במסמך זה.

במאה ה 20- הואץ גידולן של הערים המרכזיות בעולם, בעיקר עם כניסת כלי הרכב הממונעים ככלי תחבורה פופולרי, ולימים עם הופעת המטוס. אלה איפשרו לדלג על ערי השדה כערים נותנות שירותים ולהגיע הישר אל העיר המרכזית. התוצאה ברורה – תושבי כדור הארץ הולכים ומתכנסים למספר קטן יחסית של ערי ענק על חשבון נטישה דמוגרפית וכלכלית של השוליים – הפריפריה. אין מדובר רק בגידול דמוגרפי של הערים, אלא בהתרכזות של עוצמות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בממדים שלא הכרנו בעבר.

מונוגרפיה זו תבחן את מהותו של המושג גאופוליטיקה מנקודת מבט היסטורית. אין הכוונה לערוך רשימה של הוגי הדעות המרכזיים של תחום מחקר מרתק זה, אלא למקם את ההוגים בתהליכים היסטוריים ולהראות כיצד הושפעה הגאופוליטיקה, וכיצד זו השפיעה בתורה על תהליכים היסטוריים. הנחת היסוד של מונוגרפיה זו היא כי כל דיון בגאופוליטיקה העולמית מחייב ניתוח תהליכים היסטוריים. התקופה הראשונה תהיה תקופת ההגמוניה האימפריאלית, שתחומה הכרונולוגי מתחיל בעשור האחרון של המאה ה-19 ומסתיים ב-1945. תקופה זו מתחלקת לשתי תקופות משנה. בתקופת המשנה הראשונה שלטה החשיבה הגאופוליטית הבריטית, והיא נמשכה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בתקופת המשנה השנייה שלטה החשיבה הגרמנית, והיא זו המאפיינת את השנים שבין שתי מלחמות העולם. התקופה השנייה מכילה בתוכה את מאבק האיתנים בין שתי מעצמות העל שעלו מעל חורבותיו של הסדר העולמי הישן לאחר מלחמת העולם השנייה, קרי ארצות הברית וברית המועצות – המלחמה הקרה (1990-1945). התקופה השלישית החלה עם קריסתה של ברית המועצות וסיומה של המלחמה הקרה. 

השיח' אחמד יאסין ומלחמתו בישראל

ספר זה בא לתאר את האזור שבין השרון והשומרון, המרחב שנוצר על ידי תפר בין השרון מכאן והשומרון מכאן, בבחינת שני טלאים שנתפרו ליריעה אחת. יותר מ-40 שנה שימש מרחב התפר, דהיינו השרון המזרחי, פח האשפה של גוש דן. באזור זה, סמוך למותניים הצרות של ישראל (15 ק"מ רוחבן בין קלקיליה לחוף הים!), מתגוררת אוכלוסייה ערבית ישראלית המתחככת עם אוכלוסייה יהודית סמוכה, ומעבר לגדר מתגוררים ערביי יהודה ושומרון וביניהם מתיישבים יהודים. כל אלה הם שחקנים בהצגה המועלית מדי יום במרחב התפר.